Free choice is granted

Free Choice is Granted - Igal Tumarkin

22.10.2021-27.11.2021

Opening: 22.10.201

Igael Tumarkin
Free Choice is Granted

Naturally, yet not obviously.

The death of Igael Tumarkin evoked many memories from the time we used to work together. We parted ways about twenty years ago, since the death of my father Shmuel Givon. I guess there were many reasons for that. Among them, the fact we were too close.

Tumarkin has released a thread in the sphere of art in Israel, he sent it to a war of liberation, and this discourse should not concentrate on historiographical themes, nor about technical aspects. It is not an argument regarding what came first or after, because Tumarkin’s work overshines principles and words.

While putting the ego aside, as well as the personal vulnerability, the conclusion is that Tumarkin was the very act itself, the actual work of art. Complex, layered, multidisciplinary, and multicultural.

I curated two exhibitions by Tumarkin at the Noemi Givon Gallery for Contemporary Art. More precisely, I received them from him “Carte Blanche”. The first was ‘Who am I and what am I. Jewish, Israeli, German’, together with the launch of the book ‘The Land of Olives and the Vine’, published by Masada LTD. The second one was ‘A Land with No Water’, a site-specific installation (a term that was not popular at the time), an “arrangement”, according to Tumarkin, which  serves as the invitation image for this current exhibition.

The motivation for this exhibition is not to explain, clarify or interpret his work. It should hit the arteries, the arteries of thought and emotion, as was any exhibition by Igael Tumarkin.
It is a late testament of a work happening in real-time.

When the Noemi Givon Gallery for Contemporary Art closed its doors in 1986 and reunited with Givon Gallery, the continuation of the joint work was made when Shmuel Givon conducted the ‘moves’ with Tumarkin, and throughout the 1990s.

The memories that have arisen since his death obstruct me from writing a “proper” critical exhibition text. Having said that, we do have the time to continue to observe and intake Igael Tumarkin; his art, his words, and his extensive body of work.

הרשות נתונה

22.10.2021-27.11.2021

פתיחה: 22.10.2021

יגאל תומרקין
הרשות נתונה

טבעי אך לא מובן מאליו.

מותו של יגאל תומרקין העלה בעצמותי ימים וזכרונות רבים מתקופת עבודתנו המשותפת. כעשרים שנה ומאז מותו של אבי שמואל גבעון לא המשכנו את הקשר ביננו, ואני מניחה שהיו לכך סיבות רבות. ביניהן, הקרבה היתרה.

תומרקין שיחרר פתיל באמנות הישראלית. הוא הוציא אותה למלחמת השחרור שלה והדיבור כאן לא יהיה היסטוריוגראפי, ולא טכני, ולא בפאתוס, ולא מה בא קודם ומה בא אחר כך ולפי מיהו הקובע מסמרות באמנות הישראלית. מסמרות משתרשים אך האמנות עוד יותר. היא הגוברת על המילים והקיבעונות.

עם האגו בצד, עם הפגיעות בצד, אפילו עם הצופה בצד, תומרקין היה המעשה עצמו. מעשה האמנות עצמו, מורכב, מסובך, מרובד, רב תחומי ורב תרבותי.

שתי תערוכות אצרתי ב׳גלריה נעמי גבעון אמנות בת-זמננו׳. לא אצרתי, קיבלתי מידיו Carte Blanche   בחלל לא חלל ברחוב נתן החכם. האחת, ״מי אני ומה אני. יהודי, ישראלי, גרמני״ עם השקת הספר בהוצאת מסדה ״ארץ הזית והגפן״. וב- 1984, ״ארץ ללא מים״ שהייתה אינסטליישן (לא בטוח שהמושג היה רווח בזמן זה), שתומרקין כינה ״אריינג’מנט״ – והוא משמש את הדימוי להזמנה לתערוכה הנוכחית.

התערוכה לא באה לפרשן, זו חכמה קטנה לאחר מעשה. היא באה לפגוע בעורקים. עורקי המחשבה והרגש, כפי שהייתה כל תערוכה של יגאל תומרקין. היא עדות מאוחרת לעבודה בזמן אמת ומהווה גם הרהור לשם ׳קריאה מחדש׳.

כאשר ׳גלריה נעמי גבעון, אמנות בת-זמננו׳ נסגרה ב- 1986 והתאחדה מחדש עם גלריה גבעון, המשך העבודה המשותפת והתערוכות היו כבר ששמואל גבעון ניהל את ׳המהלכים׳ מול תומרקין ולאורך שנות ה90.

הזיכרונות העולים מאז מותו אינם מאפשרים דף תערוכה תקין ביקורתית. הזמן בידינו להמשיך ולהכיל את יגאל תומרקין; את אמנותו, את דבריו ועושר העשייה הבלתי נדלה שלו.

נ‭.‬ג‭